שימוש כפול בקרקע כחומר למחשבה

בשנים האחרונות נראים יותר ויותר מערכות סולאריות קרקעיות, שדות אילו חולשים על פני מאות דונמים בעיקר בצפון ודרום הארץ. המטרה הנעלה לייצור חשמל ירוק מאור השמש מנצלת מחד משאב טבע בלתי נדלה ובר קיומה ומאידך משנה את תוואי שטחי הטבע ובעלי החיים בסביבה.

אין ספק שלא רצוי להקים קונסטרוקציה במקום לא נגיש ובקרקע לא יציבה. עובדה זו לא מצריכה בהכרח השקעות של מילוני שקלים בפיתוח קרקע, שטחי רזרבה, מסלולים ושבילי תפעול ביחס לתפוקת חשמל המיוצרת.

יעוד נוסף של הקרקע לצרכים חקלאיים מצריך עבודה לא שגרתית,  זהירות יתר וגיזום קל למניע הצללה, אך העלות התמונה בחובה גדולה באופן משמעותי, היתרונות הבולטים בגידולים שלא זקוקים לקרינה ישירה מצליחים להוריד את טמפרטורת הסביבה מתחת לפנלים, סופחים אחוז ניכר מרמת האבק, מנצלים את מי השטיפה להשקיה, עוזרים בהורדת רמת ה CO2 ובנוסף מספקים תנובת שדה הולמת ליזם המקביל.

מעבר לך עלות הקרקע עולה ואיתה החשיבות לניצול מקסימלי, קימותיי וסביבתי יכול להוות מענה כלכלי ופעילות מקבילה באותם משאבים לא מנוצלים.

עדיין הרגולציה לא מצליחה לראות בחשיבות זו כתנאי סף וכחלק מדרישה לייצור חשמלי נקי.

בהשוואה לשדות סולאריים בעולם, הדרישה לבצע פרויקט תשתיתי במינימום שינויים אקולוגיים כראיה כוללת.